טיפול שורש ללא כתר

אפשר לומר שהגישה החד משמעית הקובעת כי שן לאחר טיפול שורש חייבת במבנה וכתר, יצאה מהאופנה. השנים האחרונות הביאו בחובן רוח שמרנות שחדרה אל רפואת השיניים. מה שפותח את עולם הרפואה המתקדמת לחשיבה כיצד לשמור על חומר השן וכיצד לדחות כל התקן חיצוני שאינו חיוני לחיי השן.

אם בעבר דגלו בביצוע טיפול שורש קודם התקנת כתר רק כדי להיות 'מכוסים' מכל נזק עתידי, כיום השיטה הרווחת היא הימנעות ככל הניתן מפעולות חיצוניות שאינן הכרחיות.

טיפול שורש, לא סוף העולם

לא סביר להניח שהבילוי האהוב עליכם הוא ישיבה על הכיסא המתכוונן אצל רופא השיניים. אולם מסתבר שאם תידרשו לסתימה או שתיים, תגשו לעשות זאת בלי הרבה דיבורים. מה שמעניין הוא שאם רופא השיניים יחליט שאתם חייבים טיפול שורש. ככל הנראה אתם תרתעו בחשש, תבקשו מהרופא הקלה בעונש או תדחו את המטלה המאיימת. 

אתם לא לבד. רבים מהאנשים מתייחסים לסתימות רגילות בקור רוח, אך מפחדים פחד מוות מטיפול שורש ומבצעים אותו רק בלית ברירה.

טיפול שורש – לא מה שחשבתם

 בניגוד לדעה הציבורית הרווחת, טיפול שורש בדר"כ מבוצע בהרדמה מקומית. מה שאומר שהוא אינו כרוך בכאב. ייתכן ותחושו בכאב כאשר תפוג בהדרגה ההרדמה המקומית, אולם במהלכו, מסתבר שלא תחושו כלום.

מתי מתבצע טיפול שורש?

כדי להבין מתי ואיך מתבצע טיפול שורש נצטרך לקבל מושגים בכמה נושאים. תחילה נלמד על חלקי השן השונים:

אמאייל – בעברית הוא נקרא זגוגית משום שהוא חומר שקוף. האמאייל הוא חומר חזק מאוד שנועד להגן על השן מפני חומצות המופרשות ע"י חיידקים, מזון ומשקאות. (בעיקר מתוקים.) 

האמאייל הוא החלק העוטף את כותרת השן. כשאנו פותחים את הפה מול המראה מה שנראה זה את האמאייל.

דנטין – חלק פנימי יותר מהאמאייל, חלש יותר ורגיש יותר לכן ריקבון מתפתח מהר מאוד בדנטין. הדנטין מרכיב את גוף ושורשי השן וצבעו חום/צהוב.

מוך השן – המוך הינו רקמה רכה בפנים השן. חלקו נמצא בתוך כותרת השן, וממנו מתפצלות שלוחות שעוברות בשורשי השן.

נעבור לעששת, מהי, ואיך היא נוצרת?

העששת נוצרת ע"י חיידקים וחלבונים הנוצרים מרוק, ומתיישבים על השן. החיידקים אינם נחים, יש להם עבודה רבה בפירוק הסוכרים שאנו מייבאים פנימה מהמזון אותו אנו אוכלים. החיידקים מפרקים אותם לחומצות פשוטות.

חומצות אלו ממיסות את השן ע"י הוצאת מינרלים משכבת השן החיצונית. בשלב הזה הרוק מתגייס למערכה, גורם לניטרול החומצה והמלחים שוקעים ומשלימים את השכבה שהומסה. אם מתקפות החומצה תכופות וחזקות, אין ביכולת הגוף להתמודד עם נזקי העששת ובשן נוצר הרס רב.

כאשר העששת חודרת את שכבת האמאייל והדנטין ומגיעה אל מוך השן, נדרש טיפול שורש.

גם במקרה של חבלה או שבר בשן, הטיפול המומלץ הוא טיפול שורש, מכיוון שהשן חשופה לזיהום חיידקי שעלול לחדור דרך תעלות השורש אל תוך העצם.

שלבי העששת – מצורך בסתימה ועד טיפול שורש

שלב העששת	התפתחות העששת
שלב 1	נוצר חור בכותרת השן. החור קטן, לא מורגשים כאבים.
שלב 2	החור חודר עמוק יותר ומגיע לדנטין. נדרשת סתימה גדולה יותר. בחשיפה למתוק או לקר ייתכן כאב חד.
שלב 3	החור חודר יותר ויותר לעומק הדנטין ומגיע לנקודת המפגש עם המוך. נדרשת סתימה עמוקה ביותר וכן נדרש כיפוי מוך – חומרים הנמצאים מתחת לסתימה ומגנים על המוך.
שלב 4	הדלקת חודרת למוך ונוצרת דלקת מוך השן המכונה פוליפיטיס. יש צורך בטיפול שורש.
שלב 5	הזיהום מתפשט במוך השן. יורגשו כאבים ממושכים ועמומים וייתכנו גם כאבים חזקים מאוד על פני זמן רב.
שלב 6	המוך אכול דלקת כולו. יורגש כאב חד מאוד וחזק, על פני פרקי זמן ארוכים. ייתכן שלא יורגש כאב כלל עקב היווצרות של נמק במקום.
שלב 7	הדלקת מחמירה, מתפשטת לכותרת השן, וחלק ממנה נשבר.
שלב 8	ללא טיפול ייתכן ותידרש עקירה של השן.

הסבר קצרצר על איך עושים טיפול שורש

ככל הנראה אינכם סטודנטים לרפואת שיניים הקוראים את החומר כלימוד פרקטי. מסתבר יותר שהינכם אזרחים תמימים שמתעניינים בטיפולי שורש להעשרת האינטליגנציה שלכם. לכן נביא בפניכם הסבר קצר ולא מייגע:

לפני הטיפול מבצע הרופא צילום רנטגן הנותן אינדיקציה על מצב השן ועל דרך הטיפול המתאימה לה. אח"כ תתבצע הרדמה מקומית כדי להפחית או למנוע כאב. במהלך הטיפול יגיע הרופא לרקמת המוך ויסיר אותה.

עכשיו הוא יתפנה לנקות את תעלות השורש (שהן חללים בשורש הנמצא בתוך העצם.) בהמשך הוא יעבור לחיטוי התעלות וסתימתן בחומר מיוחד מונע חדירת חיידקים והתרבותם. כעת נותר חלל בכותרת השן.

אל דאגה! השלב האחרון הוא הנחת סתימה זמנית לאיטום מיטבי של השן. להסבר המלא על התהליך ליחצו כאן.

כתר, כן או לא?

הגענו לשלב בו חשוב להחליט האם הצורה הטובה ביותר לשמירת השן היא הנחת מבנה וכתר, או שמא כדאי להימנע משימוש באמצעים אלו.

בבחינת הנתונים כהכנה לקראת הכרעה בסוגיה זו, נצטרך לבדוק האם השן קדמית או אחורית.

כוח רב מופעל על שן טוחנת בלעיסה, מה שעלול לשחוק אותה. ואם נתחשב גם בכך ששחיקת העששת משמעותית מאוד וכן שבמהלך טיפול השורש הורחב החור כדי לאפשר גישה, נמצא שאנו עומדים בפני סכנה שקירות השן יקרסו והשן תאבד.

לכן בביצוע טיפול שורש בשיניים טוחנות מומלץ לשלב כתר כחלק מהטיפול, בשונה מטיפול שורש בשן קדמית, שברוב הפעמים ייגמר בסתימה.

חוץ מזה כדאי לבדוק האם אתם חורקים שיניים, האם נשברו לכם שיניים בעבר, האם הרקבון או הסדק בשן חמורים מאוד, והאם נותרה כמות שן מועטת לאחר טיפול השורש.

אם עניתם בחיוב לשאלות, כדאי שתסיימו את טיפול השורש בהתקנת כתר. אולם אם אתם לא סובלים מריקבון משמעותי, והטיפול התבצע בשן קדמית. לא תזדקקו להתערבות חיצונית של כתר ומבנה.

למה לא בעצם?

הכנת שן לכתר מחייבת את השחזתה. נדרש להסיר מהשן חלק של כ-1.5 מ"מ מהיקפה, וכן נדרשת חשיפה של שכבת הדנטין, עם הזמן בין השן לכתר יש שטיפת צמנט ובשל כך חיידקים חודרים למקום ונוצרת שוב עששת. שן שחוותה טיפול שורש אינה מרגישה עוד בכאב לכן לא ניתן להרגיש בכאב העששת ולטפל בנזקיה.

מפתיע: השן שלנו חזקה יותר!

אם הורגלתם לחשוב שכתר חזק משן טבעית, טעות היא בידכם. השן הטבעית עוצמתית יותר מהכתר. שלד הכתר אמנם עשוי מחומרים חזקים כמו מתכת או זירקוניה, אך השכבה החיצונית של השן היא חרסינה והחיבור בין השלד לחרסינה אינו חזק ביותר ועלול להתנתק במקרים מסוימים.

שיקומן של שיניים לאחר טיפול שורש יהיה בהתאם לכמות חומר השן שנותרה. בשיניים קדמיות שאינן מושפעות מכוח לעיסה חזק וחסר מהן רק מעט חומר שן, ניתן לטפל בהדרגתיות, ולהתאים להן סתימה מחומר מרוכב, שתאטום את החלל שיצר טיפול השורש.

אם מדובר בחסר גדול בחומר, והשן זקוקה למעטפת תומכת יותר ניתן להשתמש בציפוי חרסינה . ציפוי החרסינה פועל פעולה הדומה לפעולת הכתר, אולם מצריך פחות הסרה של חלקים מחומר השן.